דמי לידה הם תשלום הניתן על ידי המוסד לביטוח לאומי ליולדת או להורה מאמץ, שנועד להחליף את הכנסתם בתקופה שבה הם נמצאים בחופשת לידה ואינם עובדים. מדובר בזכות סוציאלית חשובה, שמטרתה לאפשר להורים לטפל בילדם החדש בתקופה המשמעותית שלאחר הלידה או האימוץ, מבלי לדאוג לאובדן הכנסה. מבחינה היסטורית, דמי הלידה הם אחת מאבני היסוד של מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל, והם משקפים את ההכרה החברתית בחשיבות של התקופה הראשונית בחיי התינוק ובצורך לאפשר להורים להתפנות לטיפול בו.
בישראל, דמי הלידה הם חלק ממערכת רחבה יותר של זכויות המוענקות ליולדות, הכוללת גם מענק לידה חד-פעמי, מענק אשפוז, קצבת ילדים ועוד. לעומת מענק הלידה, שהוא תשלום חד-פעמי זהה לכל יולדת, דמי הלידה הם תשלום שוטף שגובהו נקבע בהתאם להכנסתה של היולדת לפני הלידה. ככל שהכנסתה הייתה גבוהה יותר, כך יהיו דמי הלידה גבוהים יותר, עד לתקרה מסוימת. זאת, כדי לשמור על רמת החיים של המשפחה בתקופת חופשת הלידה.
המערכת הישראלית בתחום זה נחשבת למתקדמת יחסית, אך עדיין קיימים פערים בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, במיוחד במדינות סקנדינביה, שם תקופת חופשת הלידה ארוכה יותר וזכויות האבות לחופשת לידה נרחבות יותר. עם זאת, בשנים האחרונות חלו שיפורים משמעותיים במערכת הישראלית, כולל הארכת תקופת חופשת הלידה והגמשת האפשרויות לחלוקתה בין ההורים.
הזכאות לדמי לידה בישראל מבוססת על מספר תנאים, כאשר המרכזיים ביניהם הם תשלום דמי ביטוח לאומי ותקופת אכשרה. ראשית, זכאית לדמי לידה כל אישה שילדה בישראל או אשת ישראלית שילדה בחו”ל, ובתנאי שהיא עובדת שכירה, עובדת עצמאית או נמצאת בהכשרה מקצועית מטעם משרד העבודה והרווחה. במקרים של אימוץ או פונדקאות, גם הורים מאמצים או הורים מיועדים זכאים לדמי לידה, בהתאם לתנאים הקבועים בחוק.
תנאי מרכזי לזכאות הוא תקופת האכשרה, שמשמעותה תקופת זמן מינימלית שבה שולמו דמי ביטוח לאומי עבור היולדת. לגבי עובדת שכירה, היא זכאית לדמי לידה מלאים (15 שבועות לאישה שילדה ילד אחד) אם שולמו עבורה דמי ביטוח לאומי במשך 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע (היום שבו הפסיקה לעבוד בהיותה בהיריון). לחלופין, היא זכאית גם אם שולמו עבורה דמי ביטוח ב-15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע.
עבור עובדת עצמאית, התנאים דומים, אך היא צריכה להיות רשומה במוסד לביטוח לאומי כעובדת עצמאית ולשלם דמי ביטוח לאומי בהתאם. חשוב לציין שגם עובדת שנמצאת בחופשה ללא תשלום (חל”ת) זכאית לדמי לידה, אם הלידה אירעה בתוך תקופת החל”ת ואם עמדה בתנאי האכשרה לפני יציאתה לחל”ת.
במקרה של עובדות שאינן עומדות בתנאי האכשרה המלאים, קיימת אפשרות לזכאות חלקית לדמי לידה. לדוגמה, עובדת שכירה שעבדה 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע, זכאית לדמי לידה חלקיים לתקופה של 8 שבועות בלבד (במקום 15 שבועות).
חשוב לציין כי בשנים האחרונות חלו שינויים בחוק, המאפשרים גם לאבות לקחת חלק מחופשת הלידה במקום האם, בתנאים מסוימים. זאת, כחלק ממגמה של שוויון מגדרי וקידום מעורבות אבות בטיפול בילדים.
תקופת הזכאות לדמי לידה בישראל תלויה במספר גורמים, כאשר המרכזיים ביניהם הם מספר הילדים שנולדו בלידה ומשך הזמן שבו שולמו דמי ביטוח לאומי טרם הלידה. עבור אישה שעמדה בתנאי האכשרה המלאים ושילדה ילד אחד, תקופת הזכאות היא 15 שבועות (105 ימים), שמורכבים מ-7 שבועות לפני הלידה ו-8 שבועות אחריה, או לחלופין, שבוע אחד לפני הלידה ו-14 שבועות אחריה.
במקרה של לידת תאומים, תקופת הזכאות מוארכת ל-17 שבועות (119 ימים), ובלידת שלישייה או יותר, התקופה מוארכת אף יותר – ל-20 שבועות (140 ימים). במקרה של אשפוז היילוד מיד לאחר הלידה לתקופה העולה על שבועיים, האם זכאית להארכת תקופת דמי הלידה. כמו כן, אם האם עצמה מאושפזת במהלך תקופת דמי הלידה לתקופה העולה על שבועיים, היא זכאית להארכת התקופה.
עובדת שלא עמדה בתנאי האכשרה המלאים אך עמדה בתנאי האכשרה החלקיים, זכאית לתקופה מופחתת של 8 שבועות בלבד. חשוב לציין שהמחוקק איפשר גמישות מסוימת בניצול תקופת דמי הלידה. כך למשל, אישה שילדה יכולה לבחור לחזור לעבודה באופן חלקי אחרי השבוע השישי של חופשת הלידה, ובכך להאריך את התקופה שבה היא מקבלת דמי לידה, אך בסכום יחסי להיקף המשרה.
החוק גם מאפשר לאבות לקחת חלק מחופשת הלידה, ובמקרה כזה הם יהיו זכאים לדמי לידה בהתאם להכנסתם. תנאי לכך הוא שהאם זכאית בעצמה לדמי לידה והיא חוזרת לעבודה, וכן שהאב נמצא בחופשת לידה של לפחות שלושה שבועות רצופים. גם במקרים של אימוץ או הורות באמצעות פונדקאות, קיימת זכאות לדמי לידה, בתנאים דומים לאלו של לידה רגילה.
דמי הלידה מחושבים על בסיס הכנסתה הממוצעת של היולדת בשלושת החודשים שקדמו ל”יום הקובע” – היום שבו הפסיקה לעבוד בהיותה בהיריון. לכל יום של חופשת לידה, היולדת מקבלת דמי לידה בשיעור של 1/30 מהשכר החודשי הממוצע שלה בתקופה הקובעת, עד לתקרה המרבית הקבועה בחוק. החישוב של דמי הלידה מתבסס על הכנסה ברוטו, כולל כל רכיבי השכר החייבים בדמי ביטוח לאומי, כגון: שכר בסיס, שעות נוספות, דמי הבראה, דמי חופשה ועוד.
ישנן מספר נקודות חשובות לגבי חישוב דמי הלידה. ראשית, יש לזכור שקיימת תקרה לדמי הלידה, והיא עומדת על 5 פעמים השכר הממוצע במשק. נכון לשנת 2025, השכר הממוצע במשק עומד על כ-13,280 ש”ח, כך שתקרת דמי הלידה ליום היא כ-2,213 ש”ח. כלומר, גם אם ההכנסה החודשית הממוצעת של היולדת הייתה גבוהה יותר, הסכום המרבי שתקבל ליום הוא כ-2,213 ש”ח.
שנית, דמי הלידה כפופים לניכויי חובה כמו מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות, בדיוק כמו שכר רגיל. עם זאת, הם פטורים מניכוי לקרנות פנסיה. כמו כן, לגבי עובדות עצמאיות, החישוב מבוסס על ההכנסה ששימשה בסיס לתשלום דמי ביטוח לאומי בשנה שקדמה לתקופת הזכאות.
במקרים מסוימים, יתכן שהיולדת תהיה זכאית לתשלום דמי לידה מוגדלים. למשל, אם חלה עלייה משמעותית בשכרה בחודשים שלפני הלידה, היא יכולה לבקש כי דמי הלידה יחושבו על בסיס שכרה המוגדל. כדי להיות זכאית לכך, עליה להוכיח כי העלייה בשכר אינה זמנית או מלאכותית, אלא משקפת שינוי אמיתי בהכנסתה.
במקרה של יולדת שעבדה אצל יותר ממעסיק אחד לפני הלידה, דמי הלידה יחושבו על בסיס הכנסתה הכוללת מכל מקומות העבודה, בכפוף לתקרה. חשוב לציין שעבור יולדות שעבדו בהיקף משרה חלקית או באופן לא רציף בתקופה שלפני הלידה, החישוב יתבסס על הכנסתן בפועל, מה שעלול להוביל לדמי לידה נמוכים יותר.
הגשת הבקשה לדמי לידה היא תהליך פשוט יחסית, אך חשוב להכיר את הפרטים כדי להבטיח קבלת התשלום במועד. עבור רוב היולדות, תהליך הגשת הבקשה מתחיל אוטומטית עם דיווח בית החולים למוסד לביטוח לאומי על הלידה. המוסד לביטוח לאומי שולח לאחר מכן טופס אישור לידה או אימוץ (בל/355) למענה הרשום של היולדת, ועליה למלא את הפרטים הנדרשים ולהחזירו.
אם היולדת עובדת שכירה, יש לצרף לטופס אישור מהמעסיק על תקופת העסקתה והכנסתה בששת החודשים שקדמו להפסקת העבודה (טופס בל/355א). אם היולדת עובדת אצל מספר מעסיקים, יש להמציא אישור מכל מעסיק בנפרד. עובדת עצמאית אינה צריכה להמציא אישור מיוחד, שכן המידע על הכנסותיה כבר מצוי בידי המוסד לביטוח לאומי.
מומלץ להגיש את הבקשה בהקדם האפשרי לאחר הלידה, כדי להבטיח תשלום מהיר. עם זאת, חשוב לדעת שניתן להגיש את הבקשה עד 12 חודשים מיום הלידה. אם הבקשה מוגשת לאחר מועד זה, הזכאות לדמי לידה עלולה להישלל.
לגבי מועדי התשלום, דמי הלידה משולמים ישירות לחשבון הבנק של היולדת בשני תשלומים. התשלום הראשון, עבור החודש הראשון של חופשת הלידה, אמור להיות משולם סמוך להגשת הבקשה ואישורה. התשלום השני, עבור יתרת התקופה, משולם בסוף תקופת הזכאות. חשוב לציין שהתשלומים כפופים למועדי התשלום של המוסד לביטוח לאומי ולעיתים יתכנו עיכובים.
לעיתים, היולדת עשויה להתבקש להמציא מסמכים נוספים או להשלים פרטים חסרים. במקרה כזה, חשוב להגיב במהירות כדי למנוע עיכובים בתשלום. כמו כן, במקרה של דחיית הבקשה, ניתן להגיש ערעור לוועדת ערר של המוסד לביטוח לאומי תוך 30 יום מיום קבלת ההודעה על הדחייה.
לידה מוקדמת מציבה אתגרים ייחודיים, והחוק מכיר בכך. אם התינוק נולד בטרם מלאו 37 שבועות להיריון ואושפז בבית חולים, היולדת זכאית להארכת תקופת דמי הלידה, לתקופה שלא תעלה על 4 שבועות. זאת, בנוסף לתקופת הזכאות הרגילה
החוק הישראלי מכיר במגוון מצבים מיוחדים הקשורים ללידה ולהורות, ומעניק זכויות דומות לאלו של הורים ביולוגיים לאחר לידה רגילה. במקרה של אימוץ ילד עד גיל 10, ההורה המאמץ זכאי לדמי לידה בתנאים דומים לאלו של הורה ביולוגי, אם עמד בתנאי האכשרה. תקופת הזכאות לדמי לידה במקרה של אימוץ היא לרוב 15 שבועות, אך היא עשויה להיות קצרה יותר אם מדובר באימוץ ילד מבוגר יותר.
במקרה של הורות באמצעות פונדקאות, ההורה המיועד (או ההורים המיועדים) זכאי לדמי לידה מהמועד שבו קיבל את הילד לחזקתו, לתקופה של 15 שבועות, בכפוף לתנאי האכשרה. במקרה זה, חשוב להמציא למוסד לביטוח לאומי אישור מבית המשפט על צו הורות או צו פונדקאות.
לידה מוקדמת מציבה אתגרים ייחודיים, והחוק מכיר בכך. אם התינוק נולד בטרם מלאו 37 שבועות להיריון ואושפז בבית חולים, היולדת זכאית להארכת תקופת דמי הלידה, לתקופה שלא תעלה על 4 שבועות. זאת, בנוסף לתקופת הזכאות הרגילה. כמו כן, אם הלידה אירעה לפני המועד המשוער, היולדת זכאית לדמי לידה גם אם לא הספיקה לצאת לחופשת לידה, בכפוף לתנאי האכשרה.
במקרה הטרגי של אובדן היריון (הפלה) אחרי השבוע ה-26 להיריון, היולדת זכאית לדמי לידה לתקופה של 7 שבועות. אם ההפלה אירעה לפני השבוע ה-26, היא עשויה להיות זכאית לדמי מחלה, אך לא לדמי לידה. במקרה של פטירת התינוק במהלך תקופת דמי הלידה, היולדת זכאית להמשיך ולקבל דמי לידה עד תום תקופת הזכאות המלאה.
מקרה מיוחד נוסף הוא של לידה בחו”ל. אישה ישראלית שילדה בחו”ל עשויה להיות זכאית לדמי לידה, בתנאי שהיא ובן זוגה הם תושבי ישראל, ובתנאי שעמדה בתנאי האכשרה לפני יציאתה מהארץ. במקרה כזה, עליה להמציא למוסד לביטוח לאומי תעודת לידה מהמדינה שבה ילדה, מתורגמת לעברית ומאושרת על ידי הקונסוליה הישראלית באותה מדינה.
החוק הישראלי מציע מספר אפשרויות לגמישות בניצול תקופת חופשת הלידה ודמי הלידה, כדי לאפשר להורים להתאים את החופשה לצרכיהם האישיים ולאפשר שוויון מגדרי בטיפול בילדים. אחת האפשרויות המשמעותיות היא חלוקת חופשת הלידה בין ההורים. על פי החוק, האם יכולה לחזור לעבודה לאחר 6 שבועות של חופשת לידה, ואז האב יכול לקחת את יתרת התקופה במקומה, ולקבל דמי לידה בהתאם להכנסתו.
כדי שהאב יהיה זכאי לדמי לידה, עליו לקחת חופשת לידה של לפחות 3 שבועות רצופים, והאם צריכה לחזור לעבודה בתקופה זו. האב צריך גם לעמוד בתנאי האכשרה בעצמו, בדיוק כמו האם. חשוב לציין כי דמי הלידה של האב יחושבו על בסיס הכנסתו שלו, ולא על בסיס הכנסת האם.
אפשרות נוספת היא חזרה הדרגתית לעבודה. לאחר 6 שבועות של חופשת לידה, היולדת רשאית לחזור לעבודה באופן חלקי, ולהמשיך לקבל דמי לידה בשיעור יחסי לחלק המשרה שבו אינה עובדת. לדוגמה, אם היא חוזרת לעבוד בהיקף של 60% משרה, היא תקבל דמי לידה בשיעור של 40% מהסכום המלא, אך לתקופה ארוכה יותר. זאת בתנאי שהמעסיק מסכים להסדר זה ושעדיין נותרו לה ימי זכאות לדמי לידה.
ישנה גם אפשרות לפצל את חופשת הלידה. אישה שילדה רשאית, באישור רופא, לפצל את חופשת הלידה, כך שתקופה של עד 3 שבועות מתוך חופשת הלידה תנוצל לפני הלידה, והיתרה תנוצל לאחר הלידה. אם האישה נמצאת במצב רפואי המחייב שמירת היריון, היא עשויה להיות זכאית לגמלת שמירת היריון, שמשולמת בנפרד מדמי הלידה.
חשוב לציין שהחוק מגן על זכויות העובדים בתקופת חופשת הלידה ולאחריה. מעסיק אינו רשאי לפטר עובדת בהיריון, בחופשת לידה או ב-60 הימים שלאחר חזרתה מחופשת לידה, אלא באישור מיוחד ממשרד העבודה. כמו כן, העובדת זכאית לחזור לאותו תפקיד שבו עבדה לפני חופשת הלידה, או לתפקיד מקביל.
דמי לידה נחשבים להכנסה לכל דבר ועניין, ולכן הם כפופים למיסוי, בדיוק כמו שכר רגיל. המוסד לביטוח לאומי מנכה מדמי הלידה מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, בהתאם לשיעורים החלים על הכנסה מעבודה. המס מנוכה במקור, כך שהסכום שמועבר לחשבון הבנק של היולדת הוא הסכום נטו, לאחר ניכויים.
בהקשר זה, יש לציין מספר נקודות חשובות. ראשית, דמי הלידה מצטרפים להכנסות אחרות של היולדת באותה שנת מס, ועלולים להשפיע על המדרגה שבה היא ממוסה. שנית, אם בן הזוג של היולדת זכאי לנקודות זיכוי במס בגין הילד שנולד, נקודות אלו לא יילקחו בחשבון בחישוב המס על דמי הלידה, והוא יצטרך לדרוש אותן בדוח השנתי למס הכנסה.
בהקשר של זכויות פנסיוניות, המצב מורכב יותר. על פי החוק, תקופת חופשת הלידה נחשבת לתקופת עבודה לצורך צבירת ותק וזכויות פנסיוניות. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי אינו מפריש לקרן פנסיה עבור היולדת בתקופת דמי הלידה. במקומות עבודה רבים, המעסיק ממשיך להפריש לקרן הפנסיה של העובדת גם בתקופת חופשת הלידה, בהתאם להסכמים קיבוציים או אחרים.
